בשנת 2021 קמתי באמצע הלילה עם כאב ראש שעבורי הייתה לו משמעות אחת ויחידה -
יש לי מילים שצריכות להיכתב עכשיו.
כבר אז הייתי אחרי יותר מעשור וחצי של כתיבה יומיומית וידעתי שכתיבה עבורי היא הצלת נפשות כי כשאני כותב אני חי וכשאני לא כותב אני מתנפח ומתפוצץ
ישבתי לכתוב את מה שהיה לי בלב ובראש וכשהכאב ראש נרגע חזרתי לישון
כמה ימים אחר כך נזכרתי ברגעים הללו וחיפשתי את הטקסט והייתי בהלם כשראיתי שקטפתי ספר ילדים מהתחלה ועד הסוף ואני בכוונה אומר קטפתי ולא כתבתי כי זו הייתה התחושה כאילו המילים עברו דרכי
אבל אם לומר את האמת ההלם לא היה רק מהעובדה שזרם דרכי ספר ילדים שלם
בלי אותי באמת, את מי שאני באמת.
בלי דרמה ופאניקה ובלי להתתאמץ להיות מישהו מסוים ובלי לשאול את עצמי את השאלה ששאלתי כל הילדות
״מי אני צריך להיות עכשיו כדי לקבל אהבה שייכות וביטחון״
אלה פשוט להיות מי שאני בפשטות.
כבר אז הבנתי שאת הטקסט הזה אני רוצה לתת לכל ילד וילדה שצריכים לקרוא אותו כי זה לא רק ״עבורי״ זה בעיקר ״עבורם״
הספר עבר המון לפני שזכה לצאת לאור
היה אפשר ממש להרגיש בכל צעד ופסיעה שהתקדמנו קדימה גם את הקושי להביא לאור יצירה חד פעמית מקורית ויוצאת דופן וגם את התשוקה שלי להוציא את זה בצורה מדויקת ולא לוותר עד שהדברים יצאו מתאימים ומרגשים ומהתגובות בשטח נראה שהצלחנו
אחר כך כשהעמקתי במשמעויות הסמליות של צבעים אפורים ואנשים אפורים. והמשמעות העמוקה של הצבע הכתום שמתקשר אסוציאטיבית לאומץ ותעוזה ושונות וסגולה שנכנסת לספר במפתיע ומשנה הכל שמזכירה את הביטויים עם סגולה וסגולה להצלחה וכדומה העמיקה שוב ההבנה שיש לי ביד
משהו חד פעמי שחייב, פשוט חייב לראות אור